מקור תלמוד ירושלמי שבת ו׳:ח׳:ב׳
8 הלכה: שְׁמוּאֵל אָמַר. יוֹצְאִין בּוֹ מִשׁוּם סַנְדָּל וְנִכְנָסִין בּוֹ לָעֲזָרָה. רִבִּי יַנַּאי מַקְשֶׁה. יוֹצְאִין בּוֹ מִשׁוּם סַנְדָּל. וְהוּא סַנְדָּל. נִכְנָסִין בּוֹ לָעֲזָרָה. וְאֵינוֹ סַנְדָּל. אָמַר רִבִּי בעא. עַד דִּי הַוָות מַקְשֶׁה לָהּ עַל דִּשְׁמוּאֵל קַשְׁיָיתָהּ עַל דְּמַתְנִיתִין. סָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ טְמֵאִין מִדְרָס. יוֹצְאִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת וְנִכְנָסִין בָּהֶן בָּעֲזָרָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. אֱמוֹר סוֹפָהּ דְּלֵית הִיא פְלִיגָא עַל דִּשְׁמוּאֵל. כִּסֵּא סָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ טְמֵאִין מִדְרָס. אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן לָעֲזָרָה. אֳנָקַּטֹמִין טְהוֹרִין וְיוֹצְאִין בָּהֶן. מָהוּ אֳנָקַּטֹמִין טְהוֹרִין. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. הוֹנוֹס קַטֹמִין חַמְרָא דְיָידָה.
פירוש קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת ו׳:ח׳:ב׳
8 גמ' יוצאין בו. הקיטע יוצא בקב שלו בשבת דסנדל הוא ואפ"ה נכנס בו לעזרה:
9 נכנסין בו לעזרה ואינו סנדל. בתמיה אם הוא סנדל אסור לכנוס בו לעזרה:
10 עד די וכו'. עד שאתה מקשה כן אדשמואל תקשי לך מתניתין דתנן סמוכות שלו וכו' יוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן לעזרה אלא ודאי דאף על גב דהוא מנעל אינו דרך בזיון כמו שאר מנעל וסנדל דכל שאינו כמנעלים של כל אדם נכנסין בהן לעזרה א"כ ה"ה לקב של קיטע:
11 אומר סופה וכו'. פי' מסיפא מיהא קשיא אדשמואל דתני בה כסא וסמוכות שלו וכו' אין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה ואמאי אין נכנסין בהן לעזרה הא לא דמיא לשאר מנעלים אלא ודאי כיון דמנעל דידיה הוא אסור א"כ ה"ה קב של קיטע אין נכנסין בה וסמוכות דנכנסין בהן שאני דלאו מנעל נינהו לפי שאינן בראש רגלו:
12 הונום קטמון. היינו אנקטמון דמתני' אלא שבמקום ר' אבהו היו קורין אותו הונם קטמון:
13 חמרא דיידא. הוא חמור שהליצנים עושים ונושאין אותו על כתפות ידיהם: